פערי פנסיה דרמטיים בישראל: נשים מתמודדות עם קצבאות נמוכות בעשרות אחוזים
הפערים המגדריים בשוק העבודה בישראל אינם נעלמים עם הפרישה, אלא אף מתרחבים ומעמיקים אל תוך שנות הגמלאות. נתונים עדכניים מצביעים על כך שנשים פורשות כיום עם קצבאות פנסיה הנמוכות בעשרות אחוזים מאלו של גברים, תמונת מצב מדאיגה המעלה שאלות קריטיות לגבי הביטחון הכלכלי של נשים בגיל השלישי.
הנתונים מציגים תמונה עגומה
בחינת מצב החיסכון הפנסיוני בישראל מגלה פערים משמעותיים. מחקרים עדכניים מראים כי בגילאי חמישים, תקופה קריטית לצבירת חיסכון לקראת פרישה, לנשים יש בממוצע כ-25% פחות כספים בקרן הפנסיה בהשוואה לגברים. פער זה אף מתעצם לאחר גיל 67 ויכול להגיע לכ-32% בסך הצבירה. לדוגמה, בעוד שגברים בני 67 ומעלה קיבלו בשנת 2022 פנסיה חציונית מעבודה של כ-6,139 שקלים חדשים, נשים באותו טווח גיל קיבלו פנסיה חציונית נמוכה בהרבה, העומדת על כ-4,646 שקלים חדשים בלבד.
בהערכה של קצבאות פנסיה משולבות (פנסיה תעסוקתית וקצבת זקנה) עבור זוגות נשואים הפורשים בגיל 67, אישה עשויה לקבל כ-13,300 שקלים חדשים לחודש, לעומת גבר שיקבל כ-15,300 שקלים חדשים – פער של כ-2,000 שקלים חדשים לטובת הגבר. בקרב רווקים, הפער עשוי להיות אף גדול יותר.
הסיבות העיקריות לפערים
הפער הדרמטי בקצבאות הפנסיה הוא תוצר של שילוב גורמים מורכבים המאפיינים את שוק העבודה הישראלי ואת תפקידי המגדר בחברה:
- פערי שכר מגדריים: נשים מרוויחות בממוצע פחות מגברים לאורך כל שנות הקריירה. ישראל מדורגת במקום הרביעי בין מדינות ה-OECD בפערי השכר המגדריים, עם פער של כ-20.8% בשנת 2022, כמעט כפול מהממוצע בארגון. נתונים אחרים מצביעים על פער של כ-21% בשכר החודשי החציוני לטובת גברים בשנת 2025. פער זה מהווה בסיס לפנסיה נמוכה יותר, שכן ההפקדות לפנסיה נגזרות מהשכר.
- הפסקות תעסוקה ודפוסי עבודה: נשים נוטות יותר לקחת הפסקות ממושכות מעבודה לצורך לידה וגידול ילדים, מה שגורר הפסקות בהפקדות לפנסיה. בנוסף, שיעור הנשים העובדות במשרות חלקיות גבוה משמעותית מזה של גברים (כ-35% לעומת כ-15% בהתאמה), לרוב בשל אחריות משפחתית. כל חודש של הפסקת עבודה או עבודה בהיקף נמוך מצמצם את הצבירה הפנסיונית, ובהצטברות של עשרות שנים, ההפסד יכול להגיע למאות אלפי שקלים.
- גיל פרישה ותוחלת חיים: עד לאחרונה, גיל הפרישה לנשים בישראל עמד על 62, לעומת 67 לגברים. גיל פרישה מוקדם יותר משמעותו פחות שנות עבודה לצבירת חיסכון ופחות שנים שבהן הכסף צובר תשואה. זאת ועוד, תוחלת החיים של נשים ארוכה יותר (כ-84 שנים לעומת כ-80.5 שנים לגברים), כך שהחיסכון הפנסיוני צריך להתחלק על פני תקופה ארוכה יותר, מה שמקטין את הקצבה החודשית.
- בידול תעסוקתי: נשים מרוכזות יותר בענפים ובמקצועות שבהם השכר נמוך יותר, כמו חינוך, סיעוד וניהול משרדי, ופחות מגיעות לתפקידי ניהול בכירים עם תנאים משופרים.
- דמי ניהול ומודעות פיננסית: לעיתים, נשים משלמות דמי ניהול גבוהים יותר בקרנות הפנסיה, בין היתר עקב פחות מיקוח או חוסר מודעות פיננסית.
ההשפעה על הפרט והכלכלה
הפערים בפנסיה משליכים באופן ישיר על רמת החיים של נשים רבות בגיל הפרישה. קצבה חודשית נמוכה עלולה להותיר נשים רבות חשופות לסיכון עוני, לתלות כלכלית בבני משפחה או במערכת הביטחון הסוציאלי, ולהגביל את יכולתן ליהנות מחיים בכבוד לאחר שנים ארוכות של עבודה. השלכות אלו אינן רק אישיות, אלא בעלות השפעה רחבה על הכלכלה הישראלית ועל מערכות הרווחה והביטחון הסוציאלי.
צעדים לשינוי ואתגרים עתידיים
בניסיון לצמצם את הפערים, החל מ-1 בינואר 2022, גיל הפרישה לנשים עולה בהדרגה ויגיע ל-65 עד שנת 2032. מהלך זה אמור להאריך את תקופת ההפקדות ולצמצם את השחיקה בקצבה החודשית. עם זאת, העלאת גיל הפרישה מציבה גם אתגרים, במיוחד עבור נשים המתקשות להישאר בשוק העבודה בגילאים מבוגרים.
בימים אלה, משרד האוצר מגבש תוכנית כלכלית רב-שנתית לשנים 2027-2032, אשר עשויה לכלול רפורמות משמעותיות בתחום הפנסיה. בין היתר, נבחנות אפשרויות להפחתת שיעורי ההפרשות לפנסיה ואף העלאה נוספת של גיל הפרישה, ואף ביטולו המוחלט, בדומה למודלים בינלאומיים. הצעדים הללו, אם יאומצו, ישפיעו על כלל האוכלוסייה, ויהיה צורך לבחון כיצד הם ישפיעו על הפערים המגדריים הקיימים.
הדרך לשוויון פנסיוני
צמצום הפערים הדרמטיים בפנסיה בין גברים לנשים דורש שילוב של מדיניות ממשלתית, שינויים בשוק העבודה ומודעות פרטית. מעבר להעלאת גיל הפרישה, נדרשת בחינה מעמיקה של פערי השכר, עידוד תעסוקה מלאה ורציפה לנשים, ומתן כלים שיאפשרו להן לצבור חיסכון פנסיוני הולם שיבטיח ביטחון כלכלי ראוי בגיל הפרישה.
